בבאקו המודרנית אפשר למצוא אינספור רשתות קפה בינלאומיות, אך Muse Cafe מציע משהו שאי אפשר לקנות בכסף: חיבור לשורשים התרבותיים של אזרבייג'ן באריזה אינטימית ואמנותית. הערך המוסף המרכזי הוא הטקסיות. בבית קפה רגיל, המשקה הוא המוצר; ב-Muse, המשקה הוא רק התירוץ למפגש חברתי ארוך ונינוח. ההגשה בכוסות הארמודו (כוסות בצורת אגס) אינה רק גימיק תיירותי – היא משמרת מסורת של מאות שנים שבהן צורת הכוס נועדה לשמור על החום בחלק התחתון ולאפשר לגימה נוחה מלמעלה.

מעבר לכך, האיכות של הלוואים לתה ב-Muse היא יוצאת דופן. בעוד שבמקומות אחרים תקבלו סוכר פשוט, כאן תקבלו את הKalla Qand – סוכר גבישי קשיח שנועד למציצה תוך כדי לגימה. המבחר העצום של הריבות (Murabba), המבושלות מפירות שלמים (כמו אגוזי מלך ירוקים או דובדבנים לבנים), הופך את הטקס לחוויה קולינרית רב-חושית. השילוב של כלי הנחושת המרוקעים, המפות הרקומות והאקוסטיקה של קירות האבן העתיקים יוצר "בועה" של זמן, שבה אתם לא רק שותים תה, אלא נכנסים לתוך ציור חי של המזרח הקדום בגרסתו הבוהמית והמעודכנת ביותר.

עבור "נוודים דיגיטליים" או תיירים שצריכים רגע של ריכוז מול המחשב, Muse Cafe הוא אחד המקומות המבוקשים ביותר בעיר העתיקה, אך יש לכך "כוכבית". מצד אחד, האווירה במקום היא שקטה יחסית, המוזיקה ברקע היא לרוב ג'אז רך או מוזיקה אתנית רגועה, וישנה גישה ל Wifi מהיר ויציב בחינם. השולחנות בקומה השנייה מציעים פרטיות רבה, והמלצרים אינם נוהגים ללחוץ על הלקוחות להזמין עוד או לפנות את המקום, מה שמאפשר ישיבה ממושכת ורגועה.

מצד שני, יש לקחת בחשבון את המבנה הפיזי. מדובר בבית עתיק, ולכן מספר השקעים לחשמל מוגבל יחסית. אם אתם מתכננים יום עבודה ארוך, כדאי להגיע עם סוללה טעונה מראש או לחפש את השולחנות הצמודים לקירות בקומה השנייה. כמו כן, בשעות אחר הצהריים המאוחרות המקום יכול להתמלא בתיירים, מה שמעלה את רמת הרעש. אם הפגישה שלכם דורשת שקט מוחלט, אולי עדיף להגיע בשעות הבוקר המוקדמות (סביב 10:00), אז המקום כמעט ריק ומרגיש כמו ספרייה פרטית יוקרתית. השילוב של קפה חזק מבושל בחול ותצפית על סמטאות האבן מהחלון יכול להוות השראה אדירה לכל מי שעוסק בכתיבה או ביצירה.

הריבות ב-Muse Cafe הן לא מה שאתם מכירים מהמדף בסופרמרקט בישראל. בבאקו, הריבה (Murabba) היא אמנות של שימור הפרי בצורתו השלמה והמושלמת ביותר. המנה המפורסמת ביותר היא ריבת אגוזי המלך. מדובר בתהליך הכנה מפרך שבו קוטפים את האגוזים כשהם עדיין ירוקים ורכים, משרים אותם במי סיד כדי להוציא את המרירות, ומבשלים אותם בסירופ סוכר עדין עד שהם הופכים לשחורים, מבריקים ובעלי מרקם נימוח שמרגיש כמו סוכריית גומי עשירה בטעם אגוזי עמוק.

מלבד האגוזים, ה-Muse מציע ריבות "אקזוטיות" כמו ריבת עלי ורדים, שמזכירה בטעמה ובניחוחה בושם עדין, או ריבת דובדבנים לבנים ששומרת על פריכות ורעננות. הייחוד ב-Muse הוא שהם מקפידים על הגשה מסורתית – הריבה מוגשת בצלוחיות קריסטל קטנות עם כפיות כסף זעירות. המטרה היא לא למרוח את הריבה על לחם, אלא לקחת כפית קטנה של פרי, ליהנות מהמתיקות, ואז "לשטוף" אותה עם לגימה של תה מריר וחזק. הניגודיות הזו בין המתיקות העזה של הפרי המבושל למרירות של התה השחור היא לב ליבו של המטבח האזרי, וב-Muse Cafe החוויה הזו מוגשת ברמה הגבוהה ביותר של איכות וטריות.

המרפסת של Muse Cafe היא אולי הנקודה המצולמת ביותר ב-Old City, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהקסם של המקום. מדובר במרפסת עץ קטנה, המעוטרת בעציצי גרניום וצמחים מטפסים, שמשקיפה ישירות על רחוב Kichik Qala הציורי. הישיבה במרפסת מעניקה תחושה של "להיות עם ולהרגיש בלי" – אתם נמצאים בלב המולת התיירים של העיר העתיקה, אך מורמים מעליהם, מה המאפשר תצפית מושלמת על העוברים ושבים בנחת ובפרטיות.

מבחינת עונות השנה, המרפסת פעילה בעיקר באביב, בקיץ ובסתיו המוקדם, כאשר מזג האוויר בבאקו נעים. הישראלים במיוחד אוהבים את השעות של לפני השקיעה, אז האור הזהוב פוגע בחומות האבן ומייצר אווירה רומנטית מופלאה. בחורף, לעומת זאת, באקו יכולה להיות קרה וסוערת מאוד (לא לחינם היא נקראת "עיר הרוחות"). בתקופה זו המרפסת פחות רלוונטית, אך ה-Muse מפצה על כך בעיצוב הפנים החם והמזמין שלו. החלל הפנימי מרגיש כמו "מקלט" חמים מהקור שבחוץ, עם ריח של תה וזעפרן שממלא את החלל. לכן, גם אם הגעתם ביום גשום ולא זכיתם לשבת במרפסת המפורסמת, החוויה של ישיבה בתוך המבנה העתיק, מוקפים בשטיחים וספרים, היא עוצמתית לא פחות ואולי אף אינטימית יותר.